הסכם מייסדים הוא אחד ההסכמים החשובים ביותר שתחתמו עליהם אי פעם. על פי מחקר שנעשה על ידי CBSInsights, הסיבה השלישית הפופולרית ביותר לכישלון סטארט-אפים הייתה: "לא הצוות הנכון" – שזו דרך מנומסת לומר שהמייסדים לא יכלו להסתדר זמן רב, או שהיו חילוקי דעות עם לפחות אחד המייסדים העיקריים. לכן אין זה מפתיע שעורך דין לסטארט-אפים – כמוני – מוצא את עצמו מנסח הסכם הפרדה בין מייסדים לעיתים קרובות – אבל זה כבר למאמר אחר.

שורה תחתונה: זה גם ככה קשה להקים סטארט-אפ מבלי להתמודד עם סוגיות בין מייסדים, במיוחד סוגיות משפטיות. לכן, אם אתם לא רוצים למצוא את עצמכם בין רשימת הסטארט-אפים הרבים שנכשלים בגלל סכסוכי מייסדים, חתמו על הסכם מייסדים.

מהו הסכם מייסדים?

הסכם מייסדים, הידוע לעיתים גם כהסכם שותפות, הוא הסכם שנחתם בין מייסדי מיזם או סטארט-אפ. הסכם מייסדים נועד להגדיר את מערכת היחסים בין המייסדים, ואת תנאי השותפות והעבודה שלהם על המיזם. כל הסכם מייסדים הגון מכסה בדרך כלל לפחות 30 נושאים (ולכן הם בדרך כלל די ארוכים: 8 – 16 עמודים). הם כתובים בדרך כלל ב'לגליז' (אנגלית משפטית – רמה גבוהה יותר של אנגלית עם הרבה ז'רגון/שפה משפטית).

אבל רגע, אם הסכם מייסדים כל כך חשוב, למה שהמייסדים לא יחתמו עליו?

הנה רק כמה מהסיבות הרבות שאני שומע מיזמים: "הוא החבר הכי טוב שלי, אני מכירה אותו מאז שהיינו בגן". או: "היא בת דודה שלי, אני מרגיש לא בנוח לבקש ממנה לחתום על הסכם". או: "הם לעולם לא יעשו שום דבר שיפגע בי – חשבתי על הרעיון".

בתגובה לתירוצים האלו, אני נוהג לשאול את המייסדים אם הם אי פעם היו במערכת יחסים רומנטית שנמשכה פחות מ-6 חודשים? הם כמעט תמיד אומרים "כן" (כי הרי מי לא היה במערכת יחסים קצרה לפחות פעם אחת נכון?). ואז אני אומר להם שאם מערכות יחסים רומנטיות – שכוללות פרחים, שוקולדים, מתנות, ואם יש לכם מזל אז גם סקס, לא נמשכות יותר מ-6 חודשים, אז למה הם חושבים שמערכת יחסים שמבוססת על שעות ארוכות, שכר נמוך או ללא שכר בכלל, ולחץ רגשי תשרוד יותר זמן?

התגובה שלהם היא: "אוקיי, איפה אני חותם ומתי ההסכם יהיה מוכן?"

הנושאים המרכזיים שצריכים להיות בהסכם המייסדים שלכם:

העברה וויתור על הקניין הרוחני

כאשר אדם יוצר משהו (למשל ציור או לוגו או קוד תוכנה), הוא בדרך כלל יהיה הבעלים של הזכויות על אותה היצירה. זכויות אלה נקראות קניין רוחני (IP – Intellectual Property). הם כוללים סוגים שונים של זכויות: סימנים מסחריים, זכויות יוצרים, פטנטים ועוד כמה סוגים משפטיים של זכויות בעלות. ברירת המחדל היא שאם אני יוצר משהו, אני הבעלים של זכויות הקניין הרוחני ליצירה זו. עם זאת, ישנם מצבים רבים שבהם ברירת המחדל אינה חלה. לגבי הסכם המייסדים, אנחנו רוצים תמיד לוודא שכל זכויות הקניין הרוחני יהיו שייכות לחברה (או למיזם הנוכחי / החברה העתידית שתקום). זה נעשה כדי למנוע מצב שבו אם אחד המייסדים יוצר משהו ואז לוקח איתו את הבעלות על מה שהוא יצר כשהוא עוזב את המיזם. לדוגמה: יש שלושה מייסדים, ואחד מהם אחראי על כתיבת הקוד עבור האפליקציה. אם אין את הסעיף שאומר שאותו מייסד מוותר על הבעלות ביצירה ומעביר את הבעלות לחברה/למיזם, אז כשאותו מייסד עוזב, הוא עוזב עם כל הזכויות על הקוד –  כלומר החברה לא תוכל להשתמש בקוד זה ללא רשותו של המייסד. ואם המייסד עזב עקב ויכוח, אז אין סיכוי שהוא יסכים לתת לחברה או למייסדים האחרים להשתמש בקוד – מה שיאלץ את החברה להתחיל מאפס. בדיוק בגלל זה יש את סעיף הוויתור וההעברה: הוא קובע כי המייסדים מעבירים את כל זכויות הבעלות שלהם על הקניין הרוחני בכל מה שהם יצרו, למיזם / החברה.

פיטורים / עזיבה של אחד המייסדים

זה אולי נראה מובן מאליו, אבל בעת ניסוח מעין מייל הסכמות בין מייסדים (מה שרוב האנשים עושים במקום הסכם בשלב הראשוני) רוב האנשים שוכחים להתייחס לנושא של פיטורי מייסד. כלומר איך ניתן לפטר או להוציא מייסד אחר. מצב זה משאיר אותם בבעיה כאשר הוויכוחים מתחילים או כאשר אחד המייסדים מפסיק למלא את התחייבויותיו, ויתר המייסדים רוצים לפטר אותו. סעיף זה פותר את הבעיה על ידי הגדרת מקרים ספציפיים בהם יתר המייסדים רשאים לפטר את אחד המייסדים. הסעיף יכלול מקרים כגון אי עמידה של המייסד בהתחייבויותיו, תחרות של המייסד במיזם, או אפילו מצבים בהם המייסד אינו מסוגל פיזית לבצע את פעילותו. ויש לתת לכך פתרון.

קבלת החלטות

כיצד מתקבלות ההחלטות בין המייסדים? הצבעת רוב? אבן, נייר, מספריים? או אולי המייסד עם הקול החזק ביותר מנצח? (מנגנון נפוץ בישראל). מייסדים בדרך כלל בוחרים באפשרות של הצבעת הרוב, אך שוכחים להתייחס לנושאים שונים כגון: האם רוב זה חל על אסיפות בעלי המניות או רק על ישיבות הדירקטוריון?; מה קורה אם יש כמות שווה של מייסדים (למשל 4) ויש תיקו ביניהם? או מה קורה אם רק 2 מתוך 4 המייסדים נוכחים בפגישה? האם במקרה זה המייסדים הנוכחים יכולים לקבל החלטות, או שיש כמות מינימלית של מייסדים שצריכים להיות נוכחים? צריך להתייחס לכל הנושאים הללו בהסכם המייסדים.

פתרון סכסוכים

זה סעיף שמגדיר איך המייסדים פועלים במקרה שיש קונפליקט. הסעיף חשוב מאוד שכן די בטוח שיהיו קונפליקטים בין המייסדים, ולא תמיד הם יודעים לפתור אותם בעצמם. בנוסף, אם לא יהיה מנגנון ברור, הפתרון שאפשרי היחיד הוא פניה לבית-המשפט – תהליך ארוך, יקר ולא יעיל שכנראה יחסל את המיזם. פתרונות נפוצים כוללים גישור, בוררות, או המועדף עלי: צד שלישי ניטרלי (כמו למשל העורך דין של המיזם או הרואה חשבון) שמבין את העסק, את התעשייה ואת הרקע האישי של המייסדים. כמובן, ללכת לבית המשפט היא תמיד אופציה, אבל זה בדרך כלל האפשרות הגרועה ביותר עבור כל המעורבים.

תפקידים ותחומי אחריות

אני יודע מה אתם חושבים: "לא ברור שהמייסדים יודעים מה הם צריכים לעשות?" אז מצד אחד זה נשמע הגיוני, אבל בפועל יש הרבה אי-הבנות בין המייסדים בנושא, והרבה חפיפה – כלומר מייסד א' חושב שהוא אחראי על משהו, אבל גם מייסד ב' חושב כך. אי-הבנות אלו מובילות לוויכוחים מיותרים שיכלו להימנע אם המייסדים היו מגדירים את הגדרת התפקידים מראש. אבל הגדרת התפקידים ותחומי האחריות היא לא רק לגבי מי עושה מה, אלא גם מתייחס לכמה זמן מייסד צריך להשקיע בסטארט-אפ, למשך כמה זמן, באילו שעות וכו'. וזה חשוב כי בלי זה, הסעיף שמתייחס לאיך מפטרים מייסד יהיה חסר כי אחד המקרים בהם ניתן לפטר מייסד הוא כאשר אותו מייסד לא מבצע את העבודה שלו. אבל כדי לדעת מה נחשב "לעבודה שלו" צריך את סעיף הגדרת התפקידים. אם אתם לא יודעים בצורה ברורה מה תחום האחריות של מייסד, איך אפשר לטעון שהוא לא עושה את מה שהוא אמור?
התפקידים ותחומי האחריות צריכים להיות מוגדרים בצורה ברורה ומפורטת כדי למנוע אי הבנות.

אי-תחרות וסודיות

כאשר מייסד מפסיק להיות פעיל בסטארט-אפ, בין אם הוא עוזב מסיבות לגיטימיות ובין אם כתוצאה ממחלוקת, אתה והמיזם לא רוצים שאותו מייסד ייקח את כל הידע, המידע, הקשרים והניסיון שצבר וישתמש בהם לטובת עסק מתחרה נכון? לכן, סעיף אי-התחרות קובע כי המייסדים אינם רשאים להתחרות במישרין או בעקיפין עם הסטארט-אפ במשך תקופה של X חודשים או שנים מהתאריך בו הם עזבו את הסטארט-אפ. עד 12 חודשים זו תקופה יחסית מקובלת וסבירה, מעבר לזה כבר מתחיל להיות בעיתי מבחינת דיני עבודה וחופש העיסוק.

מנגנון נוסף המשלים את ההגנה הניתנת על ידי סעיף אי התחרות בהסכם המייסדים קובע שכאשר מייסד עוזב, למרות שהוא שומר על המניות שהוא זכאי להן, המניות יוחזקו על ידי מיופה כוח / נאמן (נציג החברה / סטארט-אפ). מיופה הכוח הוא זה שיצביע בשם המייסד שעזב ולרוב הקול של מיופה הכוח ילך עם הצבעת הרוב. הסיבה לשימוש במנגנון זה היא שיתר המייסדים לא רוצים שמייסד שכבר עזב בגלל חילוקי דעות (וכעת כועס על המייסדים האחרים) יצביע על החלטות מפתח בחברה.

הבשלה והבשלה הפוכה

זהו אחד הנושאים החשובים ביותר בהסכם מייסדים.
נסביר תחילה מה זה הבשלה והבשלה הפוכה. מדובר בשיטות משפטיות/עסקיות להקצאה (חלוקה) של המניות למייסדים. ישנן 3 שיטות עיקריות להקצאת מניות למייסדים.

השיטה הראשונה (והישנה ביותר) פשוטה: אתה נותן לכל מייסד את מניותיו כבר מהיום הראשון (חתימת ההסכם). נניח שיש לנו 3 מייסדים: יוסי, דנה ורון, והם מחליטים שכל אחד מהם אמור לקבל 33.33% מהמניות. בשיטה זו, כל אחד מהם יקבל 33% כבר מהיום הראשון (בדרך כלל רגע החתימה על ההסכם ביניהם או תחילת העבודה). במקרה זה, המניות יהיו שלהם מאותו הרגע. הבעיה (הגדולה) בשיטה זו היא שאם יוסי יחליט לעזוב, אפילו אחרי חודש אחד בלבד, הוא עוזב עם כל ה-33% מניות שלו גם אם עבד רק חודש אחד. כלומר, הוא משאיר את הסטארט-אפ מאוד מוגבל כי שני המייסדים האחרים (דנה ורון) לא ירצו להמשיך לעבוד רק עבור 66% מהחברה, בעוד שיוסי יושב עם 33% מבלי לעשות כלום. כלומר שני האחרים צריכים להמשיך לעבוד קשה למשך עוד כשנתיים שלוש, בעוד שיוסי לא עושה כלום ונהנה מהפירות. במקרה זה, גם משקיעים לא ירצו להיכנס לחברה שכן הם יודעים שאחרי כל סבבי הדילול (בכל סבב השקעה אחוז המניות שהמייסדים מחזיקים יורד) לשני המייסדים כמעט ולא יהיה % מספיק בחברה – מה שיפגע במוטיבציה שלהם להמשיך.

השיטה השנייה נקראת הבשלה: הדרך שבה היא עובדת היא שכל אחד משלושת המייסדים עדיין זכאי ל-33% מניות כל אחד, אבל הם מקבלים רק חלק מהמניות כל פעם על פני תקופה של כ-3 שנים. כלומר, בכל רבעון (על פני פרק זמן של 3 או 4 שנים) המייסדים מקבלים חלק יחסי מה-33% מניות שמגיע להם. לדוגמה: יוסי, דנה ורון מסכימים על 33% כל אחד, על פני תקופת הבשלה של 3 שנים – עם הקצאות  (חלוקה/שחרור) רבעוני. המשמעות היא שכל 3 חודשים, כל מייסד יקבל 2.75% מהמניות (12 רבעונים ב-3 שנים, כלומר 33% חלקי 12 לכל רבעון). לחלופין, במקום להחליט על הקצאות רבעוניות, המייסדים עשויים להכפיף את ההבשלה לאבני דרך ספציפיות עבור כל מייסד (או אבני דרך משותפות). במקרה זה, רק ברגע שדנה תסיים, לדוגמא, את פיתוח האפליקציה, אז היא תקבל 12% ממניותיה (מתוך סך 33%). כלומר האבן דרך שנקבע היה פיתוח האפליקציה. לכל שיטה (מבוססת זמן או אבן דרך) יש יתרונות וחסרונות וחשוב להכיר אותם. למשל, השיטה של אבני דרך בעייתית כי כמעט תמיד יש עיכובים, ובהרבה מקרים אותם עיכובים לאו דווקא באשמת אותו מייסד – מה שיוצר מצב לא הוגן.

 

השיטה השלישית – הבשלה הפוכה: שיטה זו משלבת את השיטה השנייה אבל עם תוספת. כל אחד מהמייסדים מקבל את ה-33% שלו בהתחלה (בדרך כלל עם חתימת הסכם המייסד), אך המניות כפופות (מותנות) למילוי לכל התחייבויותיו בהסכם מייסדים של אותו מייסד, וגם לסעיף רכישה חוזרת (Buy back). סעיף הרכישה החוזרת (ה-buy-back) קובע שאם המייסד לא ממלא את התחייבויותיו כאמור בהסכם המייסדים (לרבות אם הם עוזבים או מפוטרים), אז המייסדים האחרים ו/או החברה יכולים לרכוש בחזרה את כל המניות שטרם הבשילו עד לאותו נקודת זמן במחיר סמלי של $X (בדרך כלל $1 – עבור כל המניות שלא הבשילו). לגבי מה שנחשב "מניות שלא הבשילו" – יש סעיף שמגדיר כמה זמן המניות יהיו בהבשלה (כמו בשיטת ההבשלה שהזכרתי בשיטה 2 – לרוב מדובר ב-3 שנים). כך, אם למשל רון פוטר אחרי שנה, אז הוא יעזוב עם 11% והחברה תוכל לקנות בחזרה את ה-22% הנותרים מהמניות שעדיין לא הבשילו (מייק קיבל 11% מ-33% המניות שלו כי הוא עבד שנה אחת מתוך תקופת ההבשלה של 3 שנים).

אחת הסיבות העיקריות לכך שההבשלה ההפוכה נכנסה לפעולה, הייתה מס. לא אכנס לכל ההסברים, אבל בשיטת ההבשלה הרגילה, בכל פעם שמייסד מקבל מניות, זה נחשב לאירוע מס, שעבורו המייסד צריך לשלם מסים. אבל, אם כל המניות ניתנות עם התאגדות החברה (בהתחלה), אין אירוע מס (אבל אז אתה צריך את מנגנון ההבשלה ההפוכה, כך שאם מייסד עוזב אחרי חודש, הוא לא עושה זאת עם כל המניות שלו, משאיר את המיזם / החברה נכה).

האם אני יכול לנסח את הסכם המייסד בעצמי?

תיאורטית? כן. האם כדאי לכם? ממש לא! ואני לא אומר את זה כי אני רוצה שתבואו אליי. אתם יכולים להשתמש בכל עורך דין, כל עוד אתם (1) באמת משתמשים באחד, ואתם (2) מוודאים שהוא עורך דין לסטארט-אפים או הייטק.

עם הסכמים אחרים, אפשר אולי למצוא משהו באינטרנט או להיעזר בכלי AI ולהשיג תוצאה סבירה (גם אז לא 100% אבל אולי בסדר כהתחלה). אבל לדעתי זה לא תופס לגבי הסכם מייסדים כי יש כל כך הרבה היבטים, וצריך לדעת בדיוק מה לשאול ומה לבקש. בנוסף, צריך שהתוכנה תכיר את המיזם עצמו את הרצונות של כל אחד ואחד מהמייסדים. לא כל מה שמתאים לאחרים מתאים לנסיבות שלכם. תזכרו: הסכם מייסדים הוא אחד מאותם הסכמים שצריכים להיות מותאמים במיוחד לצרכים שלכם; (ב) הפרטים המשפטיים/עסקיים הקטנים בהסכם עושים הבדל עצום (ומי שאין לו ניסיון משפטי ועסקי עם סטארט-אפים יפספס אותם), ו-(ג) זה סוג ההסכם שבו הערך העסקי המוסף שעורך דין מנוסה יכול להציע עושה הבדל גדול.

כל הכבוד שאתם עובדים על מיזם. זה לא קל אבל לומדים וחווים המון. שיהיה בהצלחה ואל תהססו ליצור קשר!